“אש” היא לא רק אלמנט חזותי חזק; היא מטאפורה לרגש, תשוקה ותנועה פנימית. ביהדות, האש מסמלת נוכחות אלוקית, התחדשות ואנרגיה שמאירה דרך. כשאנחנו אומרים “האש שלי” אנחנו מתכוונים לניצוץ האישי הזה שמניע אותנו קדימה ומדביק אחרים באור.

אש במסורת ישראל: האור שלא כבה

עמוד האש הוביל את בני ישראל בלילה במדבר סמל לַהכוונה ולשמירה בדרך לא ידועה.
אש התמיד על המזבח נדרשה להישאר בוערת תמיד תזכורת למחויבות יומיומית ולאש שאסור לכבות. 
בכל בית כנסת דולק נר תמיד מול ארון הקודש, זיכרון להשראת השכינה ולנוכחות שאינה פוסקת. 
ואף התורה עצמה מתוארת כ“אש דת למו” חוק בוער שמאיר לאדם את דרכו.

“האש שלי תוקד עד ביאת המשיח” המקור להשראה

הביטוי המפורסם של רבי נחמן מברסלב “האש שלי תוקד עד ביאת המשיח” הפך לסמל להתעוררות נשמתית שאינה דועכת. הוא תיאר אש רוחנית שממשיכה לפעול ולחזק דורות קדימה מסר של תקווה, חיות ופשטות שמדליקה לבבות.

למה זה חשוב לבגד שאתה לובש

עיצוב האש שלנו אינו קישוט בלבד, הוא הצהרה. כשאתם לובשים את האש שלי, אתם מזכירים לעצמכם להחזיק את האור דולק: להופיע גם כשקשה, להתחדש מבפנים, ולהקרין חום לחברה שסביבך כמו אש התמיד, כמו נר תמיד, וכמו האור שהוליך במדבר.

שכבות של משמעות: זהות, קהילה ותרבות

בתרבות היהודית אש גם מחברת בין אנשים למשל מדורות ל״ג בעומר המסמלות את אור התורה והפצתה. כך האש הופכת משפה אישית בלבד לשפה קהילתית שמדליקה השראה שיתופית. חב"ד+1

איך ללבוש את “האש שלי”

• ליום־יום: עם ג׳ינס כהה ונעלי סניקרס נקיות האש מקבלת את מרכז הבמה.

• מסר יומי: שלבו עם צמיד/תליון עדין תנו לאש לדבר, אתם רק מחזקים את הסיפור.